וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם"
הסכנה במצריים היא סכנת מוות. מצריים מצטיירת כקבר אחד גדול ובו פרעה, רוצח-עם סדרתי המשתמש בשיטות שונות ואכזריות. לא פלא אם כן שמתגלים בבני ישראל אמירות קשות של ייאושף ויתור ואובדנות (הממשיכות גם אחרי יציאתם ממצאיים הפיזית).
יציאת מצריים היא המשייה הקולקטיבית הראשונה, שנעשתה על ידי משה המקורי: משה שהגיע מבחוץ- הצליח להתחבר לעם למקומות כמוסים בנפשם וזיהה את בקשת העומק שכוסתה בקליפות האובדנות. זה לא מפתיע שהנושא הראשון עליו משה צריך לעבוד- הוא נושא השיח הישיר.
למרות שמדובר טרם הקמת תנועת מש"ה- הרי שיסודות רבים שקשורים אלינו - כבר התקיימו אז. בליל הסדר שמתקיים בכל שנה יש הזדמנות טובה ללמוד וליישם עקרונות משמעותיים ומצילי חיים שמשמשים אותנו במעגלים ובהתערבויות שלנו.
עקרון אחד קשור בציווי המרכזי של ליל הסדר- הלא הוא ההכוונה לספר ביציאת מצריים.
הפסוק שממנו למדנו את העקרון הזה הוא "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם".
יש אנשים שטועים לחשוב שהבקשה פה היא לספר סיפור כלשהו, היסטורי ורחוק. אך התבוננות במילים של הפסוק מראה שמדובר בהכוונה שונה בתכלית: יש פה פנייה אישית לומר לבנינו (במשמע לקרובים אלינו) ביום ההוא (כל אחד והמצריים שלו) -שבגלל כך וכך- היציאה ממצריים קרתה לי.
במילים אחרות- כיצד אני מתמודד רגשית ונפשית עם מצריים שקיים אצלי, כיצד האובדנות והמוות השפיעו עלי וכיצד יצאתי מהם להיות האדם שאני כיום.
בשיח ישיר אנו לא מבקשים ידע הסטורי, טקטי או פוליטי- הכל נמצא בגוגל. העובדות כתובות בספר שמות.
מה אנו כן מבקשים בו? מבקשים את יצירת הדיאלוג המשחרר הזה. את המשייה הזו מהמוות המצריימי האורב לפתחנו גם כיום.
במילים אחרות- הבקשה היא ליצירת "שיר ישיר מציל חיים" עם עצמינו, ילדינו וסביבתנו (הציווי הוא גם אדם כלפי עצמו אם אין לו בנים).
עקרון "השיח הישיר" במש"ה הוא ראשון במעלה בתנועת המשייה של האדם שנמצא בסיכון אובדני. יצירת דינמיקה של שיח ודיאלוג- מאפשרת תנועה נפשית עצומה שאיכותה הקוסמית היא בכך שהיא מפיגה באופן מיידי את בדידותו של האדם האובדני ובאופן אוטומטי יוצרת מרחב במקום שהיה נדבר כצר חשוך וסופי.
עקרון השיח הישיר לפעמים יכול לבלבל ואפשר לכאורה לראותו כעובדתי/טכני, ובו אנו שואלים את האדם בסיכון האובדני שאלות כגון "האם אתה חושב להתאבד".
אולם, במעגלים של מש"ה ראינו- ששיח ישיר הוא אינו כלי טכני. והשאלה (המשמעותית) שבאה במטרה להקל על הסוד שהאדם בסיכון שומר בליבו אינה רק אינפורמטיבית.
אינה דומה האמירה (הישירה) "אני איתך" כשהיא מגיעה ממקום מוצף וחרד וכי "ככה אמרו לי לומר", לאותם מילים ממש המגיעות ממקום חומל ורגיש.
מהסיבה הזו, אנו קוראים לאנשים המבקשים להיכנס למרחבים האובדניים- לעשות קודם כל שיח ישיר עם עצמם.
אנו רואים שהתוכן של "והגדת לבנך" הוא משמעותי כשהוא מברר באופן פנימי את ה"עשה ה' לי בצאתי ממצריים".
במילים אחרות אדם חייב לשאול את עצמו מה מבקשת ממנו האובדנות שנמצאת בסביבתו, על ידי השאלות האלה הוא יוכל לפלס את דרכו למצוקה ולסבל המושכים מטה ומבקשים ממנו לשחררם לחופשי.
החידוש הוא, שאנחנו לא מבקשים "לדעת משהו"
אנחנו מבקשים אותך.