top of page

אישי: נסיעה איתך של מאי בניה ז"ל/ דן תורן



האוטו שלי לא חדש, ואני מוצא את עצמי די הרבה במוסך. בל מוטורס בחולון של גולן צוקלר. איש מקסים מקום נעים. בוקר אחד אני נכנס לבדוק משהו ברכב, ניגש אלי עובד שאני לא מכיר, נאה מזוקן, מרכיב משקפיים. הציג את עצמו בשם הודי ( Hudi ), וסיפר לי שהבת שלו מאי התאבדה, כתבה שירים והערב הם עושים ערב לזכרה באולם שטריקר בתל אביב, נתן לי עותק של ספר השירים של מאי שהוא אשתו יעל הוציאו לזכרה וביקש ממני לבוא, אמר לי שדניאל גולדברג, הבן של חברי הקרוב מאיר גולדברג שהיה בן זוגה של מאי במשך כשנתיים, הלחין שיר שלה ויבצע אותו בערב.

אחר הצהריים פתחתי את הספר ונתקלתי בשיר 'נסיעה איתך' שצד את עיני התחלתי להלחין אותו

נסיעה איתך/ מאי בניה

נסיעה איתך מזכירה לי

שהייתי קטנה

חיי היו מופקדים בידך

אתה בדרך הנכונה

מאיץ בבטחה

אתה שר עם הרדיו

אני מסתכלת על הנוף

שלא נגיע אף פעם

אפילו שנתרסק

שלא נגיע אף פעם

כשהשמש שוקעת בלילה

הכבישים מתרוקנים

הדלק נגמר

ומילא

אין לנו יותר לאן לנסוע

אין לנו יותר לאן לנסוע

את מניח את ידך על גב מושבי

מסתכל אחורה במבט מרוכז

נכנס לשורה מדומם מנוע

הדלתות נפתחות

על המדרכה שוב אני הולכת רגל

ואתה מתקן מכוניות

בערב הלכתי ל'שטריקר, לערב העצוב והמרגש מאד לכבודה, יעל האמא עשתה סרט אמנותי קצר שבו היא רוקדת בחדר של מאי. ברקע הסרט שולבו שירים של מאי. דניאל גולדברג שר את השיר שהלחין , דברים נאמרו ועוד מוזיקה נוגנה . אח"כ הלכתי הבייתה וחשבתי על הודי האבא המוסכניך מסיע את מאי כשהייתה ילדה , היא יורדת ליד הבית והוא ממשיך למוסך והתחלתי לבכות, חזרתי לשיר שלה ועבדתי עליו שעות ארוכות עד שהלחן היה שלם. הנושא של אובדנות תפס את תשומת ליבי עוד כשהייתי נער תל אביבי בשנות השבעים. שירים על הנושא תמיד סקרנו אותי, בגלל השאלות המטרידות שכבר אי אפשר לשאול את אלו שעזבו.

פניתי לזוהר (זוזו) גינצבורג, וביקשתי ממנה לשיר, ולחברי מזה 30 שנה ג'נגו שיפיק והתחלנו לעבוד על השיר. כשסיימנו ביקשתי מיעל יעקובי, מעצבת שאני עובד איתה כבר שנים להתנדב יחד איתנו ולעשות לשיר את העטיפה ועכשיו השיר מוכן ויצא בתחילת 24.

אובדנות זה נושא רגיש ואני תמיד חושש שבני אדם מעדיפים לא להעלות אותו מהחשש שהדיבור עליו רק יגביר את מספר ההתאבדויות, מחקרים מראים כמובן שזה הפוך, עדיף לדבר עדיף לדעת את המספרים ולשים לב לאנשים שסובלים מאובדנות ולעזור להם כשעוד אפשר. דווקא השיח הוא זה שמציל חיים, מפיג את הבדידות ונותן תחושה של יחד מול התופת הנפשית של האדם האובדנית.

מאי למדה בבית-ספר בלפור ובהמשך בתיכון עירוני א'. אחרי הצבא התחילה ללמוד פילוסופיה וספרות באוניברסיטת תל-אביב . ב- 2015 סיימה את התואר הראשון והמשיכה, כמצטיינת, ללימודי התואר השני בפילוסופיה.. במהלך לימודיה התעניינה מאי בעיקר בפילוסופיה של השפה ובפילוסופיה של רגשות והקשר שלה לאתיקה. את התזה לתואר שני כתבה על המושג "אהבה" אצל הגל. .אני זוכר כשלמדתי פילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, בתחילת שנות ה90, עלתה בכתה השאלה מה היה קורה אם היה כפתור שמאפשר התאבדות ליד המיטה של כל אחד- האם זה היה מגביר או מפחית את מספר האנשים שמתים מאובדנות?. אני לא יודע את התשובה אבל מעדיף לפתוח, לאוורר להעלות את השאלות, אני מקווה שהשיר של מאי יהווה שגריר של העלאת המודעות לנושא החשוב של מניעת אובדנות. כשאנחנו מדברים, שרים, מנגנים, באים את החושך לחבק- אפשר להציל חיים

לזכרה של מאי בניה ז"ל

דן תורן,

זמר יוצר



4 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page