top of page

אישי: האבל האובדני- שלב השיפט/ גל נסים- עמנואל




איך הופכים אסון משפחתי לתרומה?

חורבן בית לצמיחה ?

אפשר?

זוהי אפשרות

השאלה היכן נשים את הפוקוס

על השאלות ללא מענה

או על תשובות מצילות חיים

אחות,

נכון?

נכון שמיליון אלף פעמים התחננת בליבך

שאלוהים או מי שיכול יחזיר את הגלגל לאחור

שבוע לפני, יום לפני, שניה לפני,

ואז...

אז היית עושה משהו, היית יודעת כבר, ומצילה את חייו?

אחות

כמה פעמים עברה בראשך השאלה:

ומה אם?

מה אם הייתי...

ומה אם הייתי עושה?

הייתי אומרת? ואיך לא ידעתי? ואיך לא הבנתי? כמה פעמים חשבת את המחשבות האלה? ומה אם? ומה אם?

נכון ששאלת?

והכאב הזה שצרחת החוצה ופנימה

איך? איך? איך?

איך אסון כזה קרה בחיים שלך?

וכמה דמעות וכמה בכי בכית מאז אותו יום ארור שבו הוא מת מהתאבדות? כמה? כמה?

זה לא יכול להיות!

זה לא יכול להיות!!!

וזה יכל

 וזה היה

וזה קרה לך

וגם לי.

לרבים מאיתנו

ולשאלות האלה, אין תשובה!

הבנתי, לקראת סיום השנה השביעית בקורס הרב שנתי של אלוהים ללימודי התמודדות עם האבל האובדני, שהשאלות האלה לנצח חלק מחיי, אמנם עוצמתן, המשך שלהם והתדירות שלהם זז.

יש רגע כזה שאני מבינה שלנצח אשאר חסרת מענה למה אם.

היה רגע שהבנתי את הבנאלי מכל:

אח שלי מושיק שמת מאובדנות ב-2015 לא יחזור, ואותו אני לא אוכל להציל.

בנאלי?

לקח שנתיים להבין את זה.

זו הייתה נקודת המפנה.

את מושיק לא אוכל להציל.

אחרים כן.

שהסכמתי לחיות עם שאלות ללא תשובה

מצאתי תשובות לשאלות אחרות

צופות פני עתיד:

כמו מה קורה לאדם בתוך התקף אובדני?

מה הוא צריך ברגע הזה?

מה אפשר וצריך לעשות?

מה אסור! לעשות?

שעברתי פאזה מהרצון להציל את מושיק ללהציל אנשים אחרים, הגיעו התשובות לעוד שאלות רבות,

יכולתי לחיות עם שאלות שאין להן תשובות.

עבורי אין דרך לחיים אחרים.

זו הדרך היחידה שמצאה לי שקט בתוך הכאוס, של האובדן הכאב והחוסר.

אני קוראת לזה,

האבל האובדני - שלב השיפט.

12 צפיות0 תגובות

Kommentare


bottom of page